אנחנו חיים בעידן של קצוות - פיקים של ריגוש ודופמין שמיד אחריהם מגיעים דאונים חדים. בין השניים אין אמצע, רק תנודתיות.

בפרויקט זה, אני מבקשת להתמקד דווקא באותו מרחב ביניים חמקמק, ולבדוק כיצד ניתן לערער את גבולות הפרברים ולהכניס את העיר לדפנות האורבניות.
דרך מבנה גנרי של בניין מגורים קבלני, אני מבקשת להפעיל מחדש את הלובי - שטח מבוזבז - כחלל עירוני. כשחושבים על האמצע, מתגלה פוטנציאל לחלל חדש, חי, שלא נלכד בין פיק לדאון.